מבט-על של מקורות המים במזרח התיכון

תוכן ענינים

הבא

קודם

English

Arabic

גירסת PDF, עמ. 41

גירסת PDF, עמ. 42

גירסת PDF, עמ. 43

גירסת PDF, עמ. 44

ים המלח

Map showing the area of image below. Click for a larger image in a separate window.

ממוקם קרוב למרכז האזור, ים המלח שוכן בקצהו של נהר הירדן, הזורם אליו מצפון, וואדי ערבה בדרום. האגן הדרומי הרדוד הופרד מגוף המים העיקרי בשל מפלסי מים יורדים וכיום מכיל בריכות אידוי מלאכותיות.

ים המלח הוא אגם בקצה בקעת הירדן. זו הנקודה הנמוכה ביותר על-פני כדור הארץ, ולמים יש צפיפות ומליחות גבוהות יותר מלכל ים אחר בעולם. החוף המזרחי והחוף המערבי של ים המלח מותחמים על-ידי מתללי שבר גבוהים היוצרים חלק מן השבר הסורי-אפריקני. העמק משתפל במתינות כלפי מעלה לאורך נהר הירדן מצפון ולאורך ואדי ערבה מדרום. מבחינה היסטורית, ים המלח מורכב משני אגנים: העיקרי הצפוני שעומקו כ-320 מ' (ב- 1997), והרדוד הדרומי, ממנו נסוג ים המלח מאז 1978. שני האגנים מופרדים על-ידי חצי האי הלשון (ליסן) ומיצרי לינץ', בגובה של כ-400 מ' מתחת לפני הים.

Photo. See caption below. Click for a larger image in a separate window.

מים מים המלח נשאבים כיום לתוך בריכות אידוי גדולות שנבנו באגן הדרומי הרדוד לצורך הוצאת אשלג, מגנזיום, ברום, מלח תעשייתי, ומלח שולחן.

פרשת המים הסגורה של ים המלח היא 40650 קמ"ר. רב המים הזורמים לים המלח מגיעים מהאזורים הגשומים יחסית של פרשת המים נהר הירדן מצפון, ומתללי הבקעה ממזרח וממערב לים המלח. מדרום, פרשת המים ואדי ערבה מכסה את האזורים הצחיחים של הנגב ומדבר דרום ירדן. האקלים בפרשת המים משתנה מפסגת הר חרמון המושלג (ג'אבל אל-שייך), עם משקעים שנתיים העולים על 1200 מ"מ, ועד לאזור הצחיח של דרום הנגב, שם כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא פחות מ-50 מ"מ. מעל ים המלח עצמו, כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא כ-90 מ"מ והאוופוטרנספירציה (אידוי ודיות) הפוטנציאלית השנתית היא כ-2000 מ"מ. בפועל, התאיידות נעה בין 1300 ל-1600 מ"מ ומשתנה בהתאם למליחות של פני ים המלח, המושפעת מנפח הזרימה השנתית הנכנסת של מים מתוקים. הטמפרטורה הממוצעת היא כ-40 בקיץ וכ- 15 בחורף.

למפלס המים של ים המלח מחזוריות עונתית. לפני שפותחו מקורות מים בפרשת המים, מפלס השיא ארע במאי והמפלס הנמוך ביותר ארע בדצמבר, כמתואר עבור השנים 1935-55בגרף התחתון בעמוד הבא. במהלך שנה אחת התנודות הן בין 0.3 ל-1.2 מ' לאורך מרבית התקופה המתועדת. פיתוח אינטנסיבי של מים מתוקים בפרשת המים של ים המלח שינה את התנודות העונתיות במפלס המים, לרב בכך שהגדיל את הירידה במפלס והקטין את העליה.

 

תנודות ארוכות טווח במפלס המים של ים המלח והאקלים באזור

Bar graphs. See caption below. Click for a larger image in a separate window.

השוואה בין העיתוי של גשמים עונתיים, נגר, ושינויים במפלס ים המלח מדגימה את ההידרולוגיה של האזור. באופן כללי שיא ירידת הגשמים מקדים בחודש את שיא הנגר, ובארבעה חודשים את שיא מפלס המים בים המלח, בתנאים לא מפותחים.

הפרשי זמן אלה מייצגים את הזמן הנחוץ לתיקון הגרעון הקיצוני בלחות שנגרם בעונה היבשה, גרעונות אגירה במאגרים טבעיים ומלאכותיים, והזמן הדרוש לזרימת נחלים ומי תהום רדודים מאזורים גשומים במיוחד לים המלח. עונתיות זאת והפרשי הזמן ניכרים גם במעיין עוג'ה המסופק מאגן מי התהום ההר המזרחי.

מפלס המים של ים המלח נמצא במעקב ללא הפסקה מאז 1930, והוא ירד ביותר מ-21 מ' מ-1930 עד 1997. ירידה כה גדולה מעוררת את השאלות האם קיימים תקדימים לשינוי זה במפלס המים והאם ניתן להסביר אותם בשינויים רגילים באקלים. למרבה המזל, ניתן למצוא עדות לשינויים היסטוריים במפלס ים המלח במספר מקורות עצמאיים.

שיטה לשיחזור מפלס מים היסטורי של ים המלח

למעלה מ-1000 שנות תיעוד מפלס המים שוחזרו בעזרת שימוש בעדויות שנאספו מגשמים, רוחב טבעות גזעי עצים, חקר המשקעים, היסטוריה, ארכיאולוגיה, בוטניקה, ומורפולוגיה.

עדויות מגשמים וטבעות גזע עץ : נמצא כי יש קורלציה בין תקופות של רוחב ממוצע רחב או צר יותר של טבעות גזע עץ הJuniperus phoenica - (נכרת ונמדד ב-1968) ותקופות של כמות גשמים ממוצעת עולה או יורדת בפרשת המים בתקופה 1846-1968, כאשר נתונים חופפים על כמות הגשמים היו בנמצא.

על סמך קורלציה זאת, העריכו את הרוחב הממוצע המשתנה של טבעות הגזע עבור תקופה המגיעה עד ל-1115 לספירה ונמצא שהערכות אלה עולות בקנה אחד עם סממנים אחרים למפלס ים המלח.

עדויות ממשקע : המינרל ארגונייט שוקע ישירות מפני ים המלח, ומותיר קליפה שהופכת לפס עבה במקום שבו המפלס יציב למשך מספר שנים. פסי ארגונייט יוצרים תיעוד חד-משמעי של מפלסי מים היסטוריים בים המלח, וניתן להסמיך אותם לתאריכים כשהם מופיעים על הריסות ארכיאולוגיות, למשל קומרן בעומק של כ-330 מטר מתחת לפני הים. בכמה מן הגבהים הנמוכים יותר, פסי הארגונייט עבים ומורכבים ממספר שכבות, דבר שמצביע על מפלסי מים יציבים חוזרים. מרווחים בין פסים אלה הם עדות לעליה או ירידה חדה במפלס המים בתקופות גשומות או תקופות של בצורת.

היסטוריה וארכיאולוגיה: חוקרים תארכו תקופות של יישוב ונטישה של אתרים ארכיאולוגיים רבים לאורך החוף המערבי של ים המלח על סמך הסטוריה מקבילה, מטבעות, כלי חרס, והריסות. שרטוט אתרים אלה על-פי הכרונולוגיה והגובה שלהם הוביל לאישור נקודות שונות בהידרוגרף ההיסטורי. ישנו תיעוד היסטורי לתקופות בהן ניתן היה לחצות את ים המלח על אדן (400 מטר מתחת לפני הים) מיצרי לינץ' בתחילת המאה ה-19 ובמאות ה-18, ה-17, וה-14. ישנן עדויות היסטוריות גם לתקופות בצורת קשה או יבול שופע.

הפניות: קליין, 1985, תנודות במפלס ים המלח ותנודות באקלים בארץ בזמנים היסטוריים: ההתאחדות הבינלאומית למדעים הידרולוגיים, סימפוזיון, בסיס מדעי לניהול משאבי מים, ספטמבר 1985, ירושלים, ישראל, עמ' 197-224.

Graph. See caption below. Click for a larger image in a separate window.

תיעודים היסטוריים של מפלס מי ים המלח שוחזרו עבור תקופה של יותר מ-1000 שנה, כולל העליה החדה מאוד והירידה החדה מאוד במפלס המים בסביבות המאה הראשונה לפני הספירה (שונה מקליין, 1985).


כמתואר לעיל, ישנם בתיעוד ההיסטורי תקדימים רבים לשינויים במפלס המים שגדולים ומהירים יותר מירידת המפלס ב-21 מ' בשבעת העשורים האחרונים. למעלה מכך, הטווח ההיסטורי של תנודות מפלס המים הוא כ-83 מ', כמעט פי-ארבעה מהירידה ב-21 מ' שנרשמה במאה העשרים. במידה שירידות נוספות במפלס המים יגלו עצים שקועים, או ששרידים של שקיעה היסטורית יימצאו במקומות הגבוהים מ-330 מ' מתחת לפני הים, הטווח ההיסטורי יגדל.

Photo. See caption below. Click for a larger image in a separate window.

הריסות בקומרן שבחוף הצפון-מערבי של ים המלח

השינוי הגדול ביותר במפלס המים, שנראה בהידרוגרף ההיסטורי המוערך, ארע בסביבות השנים 100 לפני הספירה עד 40 לספירה. במהלך תקופה זו, מפלס מי ים המלח עלה בכ-70 מ', מכ-400 מ' מתחת לפני הים לכ-330 מ' מתחת לפני הים (היכן שקומרן הוצפה) במשך בערך 67 שנה. ולאחר-מכן נפל מפלס המים בכ-65 מ' בכ-66 שנה. עליה גדולה נוספת, שלא נראית בגרף, ארעה בין השנים 900 לספירה ו-1100 והגיעה לשיא בכ-350 מ' מתחת לפני הים. האם ניתן להסביר את השינויים הקיצוניים האלה על-ידי תנודות באקלים?

Photo. See caption below. Click for a larger image in a separate window.

טווח שטח הפנים של ים המלח נע מכ-1440 קמ"ר בשיא ההיסטורי של בערך 330 מ' מתחת לפני הים , לכ-670 קמ"ר ב-410 מ' מתחת לפני הים, הבדל של יותר מפי-שניים. ישנו הבדל מקביל בנפח המים האובדים בשל התאיידות בכל שנה.

כדי להתייחס לשאלה זו, חוקרים יצרו סימולציות ממוחשבות של ירידת גשמים ונגר מוגברים בפרשת המים של ים המלח, תוך חישוב ההתאיידות. סימולציות אלו מצביעות על-כך ששינויים מהירים במפלס המים, בסדר גודל של 70 מ' במשך תקופה של 67 שנה, יכולה היתה להתרחש אם הזרימה הנכנסת היתה מתגברת ב-33 עד 48% ביחס לממוצע. כמו כן, מצב של מספר שנים רצופות עם כמות משקעים הנופלת מהממוצע יכול לגרום לירידה מהירה במפלס המים. מקורות היסטוריים תומכים במסקנה זו. ישנן התייחסויות היסטוריות ליבול שופע בתקופה שבה עלה מפלס מי ים המלח, קודם לשנה 67 לפני הספירה. כמו כן, בתקופה של ירידת מפלס מי ים המלח היתה בצורת קשה שתועדה על-ידי יוספוס פלאביוס ב-25-24 לפני הספירה, כשהורדוס נאלץ למכור את אוצרותיו כדי לקנות ממצרים תירס בשביל האוכלוסיה.

ים המלח מאזן זרימה נכנסת מוגברת לא רק על-ידי עליה במפלס המים אלא גם על-ידי התאיידות מוגברת. במקביל לעליה במפלס מי ים המלח, גדל גם שטח הפנים שלו ובכך גורם לעליה תואמת בנפח המים המתאיידים. גידול של יותר מפי- שניים בשטח הפנים בין הגבהים 410 ו-330 מ' מתחת לפני הים, היה גורם לגידול של בין 1005 ל-2160 ממ"ק בנפח המים המתאיידים השנתי, בהנחה שקצב ההתאיידות השנתי הקבוע הוא 1500 מ"מ לשנה. התאיידות במהלך תקופות של מפלס מים גבוה מזורזת בשל דלילות המים המלוחים קרוב לפני המים, וזאת משום שבמציאות קצב ההתאיידות אינו קבוע אלא מתגבר ככל שהמליחות יורדת.

Graphs. See caption below. Click for a larger image in a separate window.

מגמות מפלס המים בים המלח מגיבות למגמות כמות המשקעים הנמדדת בפרשת המים, חוץ מאשר בשלושת העשורים האחרונים, כאשר תוצאות השימוש במים מכתיבות את מגמת מפלס המים.

תנודות ארוכות-טווח במפלס מי ים המלח נגרמות על-ידי תנודות תקופתיות בכמות המשקעים מעל פרשת המים. מפלס המים משנה לשנה נשאר יציב כאשר כמות המים העוזבים את ים המלח בשל התאיידות שווה לכמות המים הזורמים לים המלח מנחלים רב-עונתיים, משטפונות פתע בואדיות, וממעיינות וחלחול המנקזים מי תהום. מפלס המים עולה לאחר עונות עם כמות גשמים גדולה ויורד במהלך שנות בצורת, כפי שנראה בגרף המתאר את מפלס המים וכמות הגשמים בשנים 1997-1850. גרף זה מניח שתבניות ירידת משקעים בירושלים היא אינדיקטיבית לירידת המשקעים באיזור הים התיכון, מעל פרשת המים בים המלח. כאשר כמות המשקעים היא מעל הממוצע במשך מספר שנים, יש לכך השפעה מצטברת (כמתואר בגרף המרחק מהממוצע) המובילה לעליה במפלס המים, כפי שקרה בסביבות 1895-1882. ההשפעה המצטברת של תקופות של ירידת משקעים בכמות הנופלת מהממוצע, היא ירידה במפלס המים, למשל בין 1936-1930, ו- 1963-1954.

 

תוצאות של פיתוח מקורות מים על מפלס ים המלח

בארבעת העשורים האחרונים, מקורות מים בפרשת המים בים המלח פותחו באופן אינטנסיבי כדי לעמוד בביקוש גדל למשאב יקר זה. כמויות הולכות וגדלות של מים הוטו ממקורות מי קרקע ומי תהום בפרשת המים כדי למלא צרכים ביתיים, חקלאיים, ותעשיתיים. מאז 1964, רק שבריר של הזרם מאזורי נהר הירדן העשירים במים עוזב את הכינרת לכיוון ים המלח. רב המים משם ורב המים מנהרות הירמוך וזרקה מוטים לצרכים בתוך פרשת המים ומחוצה לה. על בסיס ממוצע שנתי בתנאים הנוכחיים, הזרימה הנכנסת הכוללת מכל המקורות לים המלח הוערכה בכמחצית עד רבע מהזרימה שקדמה לפיתוח. מים נשאבים גם מים המלח עצמו לתוך בריכות אידוי שנבנו באגן הדרומי הרדוד.

השפעת ירידת משקעים ופיתוח מקורות מים על מפלס ים המלח מתוארת בגרף. עד לסביבות שנת 1970 היתה קורלציה בין מפלס ים המלח וירידת משקעים. למשל, מגמת ירידה במפלס ים המלח בין השנים 1963-1954 מקבילה לתקופה של ירידת משקעים בכמות קטנה מהממוצע. מגמת הירידה הזו נקטעה על-ידי ירידת משקעים בכמות גדולה מהממוצע שגרמה לעליה במפלס המים בין 1969-1964. אולם מאז שנת 1970 לערך, הקורלציה ההיסטורית ביו ירידת משקעים למפלס ים המלח נוטה לסטות. למרות שירידת המשקעים התגברה באופן כללי בתקופה זו, מפלס המים ירד בשיעור חד, בהתאם לזרימה נכנסת מוקטנת מנהר הירדן. אף על-פי שהשפעת שנים גשומות ב-1980 ובמיוחד ב-1992, עדיין היתה ברורה, ההשפעה על מפלס מי ים המלח ממותנת. פיתוח מקורות מים תוביל להשפעה מוגברת של בצורות על מפלס מי ים המלח. אם כך, מפלס מי ים המלח ממשיך להציע תיעוד ההשפעה המשולבת של אקלים היסטורי ופיתוח מקורות מים בפרשת המים המדוברת.


תוכן ענינים

הבא

קודם

English

Arabic

גירסת PDF, עמ. 41

גירסת PDF, עמ. 42

גירסת PDF, עמ. 43

גירסת PDF, עמ. 44

פרוייקט מאגר המידע לנושא המים,
קבוצת העבודה הרב צדדית למקורות המים,
תהליך השלום במזרח התיכון
מבט-על של מקורות המים במזרח התיכון
מידע על מסמך זה.