פרשת המים נקרות נמצאת כולה באזור הצחיח של הנגב הדרומי בתוך פרשת המים צפון ואדי ערבה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת בפרשת המים נקרות היא כ-50 מ"מ, בעוד שההתאיידות הפוטנציאלית היא יותר מ-40 פעמים כמות זו. מצב זה יוצר תנאים של צחיחות קיצונית המאפשרים צמחיה מעטה. הגיאוגרפיה של פרשת המים מתאפיינת בפסגות חדות וחשופות, מישורים מסולעים, ובאופן בולט במיוחד, מכתש רמון הסחיפתי. רוחב מאפיין זה הוא כ-8 ק"מ ואורכו כ-35 ק"מ, והוא חושף מגוון רחב של סוגי סלע. קרקעות באזור זה יכולות לפתח קליפה על-פני השטח שמגבירה את עוצמתו והיקפו של נגר הסערות.
|
נהר נקרות בנגב הצחיח |
מאז 1960, מאפייני הזרימה של החלק העליון של נהר נקרות נמדדו ליד הקצה הצפון-מזרחי של מכתש רמון הסחיפתי, שם שטח הניקוז הוא 697 קמ"ר. נהר נקרות יבש לרב, חוץ מאשר במהלך סערות שיכולות לגרום לשיטפונות פתע מסוכנים. ברב השנים מתרחשות רק מעט סערות שגורמות לנגר, כך שנפח הזרימה השנתי של נהר נקרות מתרחש במשך פרק זמן קצר. שיטפון גדול שארע באוקטובר 1965 (שנת מים 1966) היה אחראי לכל נפח הזרימה של אותה שנה. סערות בנגב אינן כה עונתיות כמו סערות בחלקים אחרים של האזור, ותנאים של זרימת אפס נצפו בכל חודשי השנה. בין השנים 1960 ל-1970 היו חמש שנים שבהן לא היתה זרימה כלל במשך השנה כולה. השיטפון הגדול ביותר שנצפה בנהר נקרות היה ב-22 בדצמבר, 1993, והגיע לספיקת שיא של 708 מ"ק/ש'.
|
הידרוגרף. שמאל: נפח שנתי חציוני לפי פרשת מים. ימין: נפח שנתי, .1960-97 |