מי קרקע

ואדי מוג'יב

פרשת המים מוג'יב מנוקזת על-ידי מספר ואדיות הזורמים לאורך רמת ומישור הירדן בגבהים של 700 עד 900 מ' מעל פני הים, ואז צוללים לתוך ערוצים בעודם מתקרבים אל המתלל המזרחי של בקעת הירדן וזורמים לים המלח, בכ-410 מ' מתחת לפני הים. ואדי מוג'יב הוא היובל הגדול ביותר בצד המזרחי של ים המלח עם שטח ניקוז כולל של 6600 קמ"ר, כולל אגן ההקוות ואדי וואלה. האקלים הוא סמי-צחיח עד צחיח, עם חורף קר וגשום, וקיץ חם ויבש שתכופות מתאפיין בבצורת. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 154 מ"מ, ונעה מ-300 מ"מ בחלק הצפון-מערבי של פרשת המים ל-50 מ"מ או פחות בפינה הדרום-מזרחית. רב המשקעים יורדים בעונה הגשומה מאוקטובר עד אפריל. ההתאיידות הפוטנציאלית השנתית הממוצעת היא 2200 מ"מ.

תכונות הזרימה של ואדי מוג'יב נמדדו בדרך כרך, שם שטח הניקוז הוא כ-4385 קמ"ר. לואדי מוג'יב בסיס- זרימה יציב למדי שמספק בדרך כלל מכ-0.1 ממ"ק לחודש במשך הקיץ, עד ליותר מ-1 ממ"ק לחודש במשך החורף, כפי שמראה גרף הנפח החודשי החציוני מימין. תנאי זרימת אפס ארעו לעתים לא תכופות במד המדידה בגשר כרך במהלך חודשי הקיץ של שנים יבשות מאד. סערות עזות מזדמנות במהלך חודשי החורף יכולות ליצור אירועי שיטפונות גדולים, שבשנים מסויימות תורמים יותר ממחצית נפח הזרימה השנתי. הסערה הגדולה ביותר שנצפתה בואדי מוג'יב ארעה בינואר 1965, והפיקה ספיקה יומית מקסימלית ממוצעת של 632 מ"ק/ש'. נפח הזרימה השנתי הכולל עבור 1965 היה 112 ממ"ק, מהם 108 ממ"ק ארעו במהלך חודש ינואר.