מי קרקע

נהר ירדן עילי

נהר הירדן הוא הזרם הגדול ביותר באזור, וההיסטוריה העשירה שלו מוכרת ברחבי העולם. פרשת המים של נהר ירדן עילי כוללת את צפון רצועת ההרים, המורדות הדרום מערביים של הר החרמון (ג'בל אל-שייך), והקצה הצפוני של בקעת הירדן. רכסי ההרים, קו הרוחב הצפוני, והקירבה לים התיכון מביאים לכמויות משקעים שנתיות ממוצעות הנעות מ-450 ליותר מ-1200 מ"מ. נהר ירדן עילי שואב את זרימת הבסיס בעיקר מקבוצת מעיינות גיריים  במורדות המערביים והדרומיים של הר החרמון שנשפכים לתוך נהרות החסבני, הדן והבניאס. המעיין הגדול ביותר הוא דן שמספק זרימה קבועה ומהווה כמחצית מזרימת הבסיס של נהר ירדן עילי. עם כניסתו לבקעת הירדן, נהר ירדן עילי זורם דרך אזורים חקלאיים פוריים ונשפך לתוך הכינרת. מאפייני הזרימה של נהר ירדן עילי ליד הקצה התחתון של עמק החולה נמדדו מ-1960 עד 1997. כפי שמוצג להלן, הנפח השנתי החציוני של נהר הירדן בתחנת המדידה הוא 490 ממ"ק.

זרמי בסיס שמקורם במעיינות מהווים כמחצית מנפח הזרימה השנתי של הנהר בשנה אופיינית. השאר מגיע מנגר גשמים. תנודות עונתיות בזרימה ממותנות על-ידי זרימת הבסיס הגדולה, כפי שמעיד הנפח החודשי החציוני בטבלה הימנית. הזרמים החזקים ביותר מתקבלים בפברואר ומרץ. הזרמים החלשים ביותר מתרחשים ביולי ואוגוסט. התנודות השנתיות של הזרימה קטנה בהרבה מאשר בזרמים אחרים באזור. השיטפונות הגדולים ביותר מאז 1960 ארעו ב-1969 וב-1992.