מבט-על של מקורות המים במזרח התיכון

מעיינות

מעיינות שימשו במשך אלפי שנים מקור חשוב לאספקת מים באזור. מעיינות הם מקומות שבהם מסופקים מי תהום דרך פתחים טבעיים בקרקע, והם נפוצים במקומות של אבן-גיר מערתית או בזלת.

מעיינות יכולים להיות שונים מאד זה מזה בכמויות המים שנובעים מהם; יש מעיינות כה קטנים, שהם מופיעים רק כחלחולים, בהם המים נוטפים לאט מתוך האקויפר, בעוד שאחרים, כמו מעיין דן, הם גדולים מספיק כדי ליצור פלגים של נחלים גדולים. מעיינות הזורמים מאקויפרים של פני מי תהום נוטים להיות בעלי זרימות קטנות, ומשתנות מאד  ומושפעים במידה רבה מתנאי אקלים. מעיינות מסוג זה עשויים להפסיק לזרום כליל בתקופות של כמות משקעים נמוכה. מעיינות הפורצים מאקויפרים כלואים הם בעלי זרימות גדולות ועקביות יותר, ונוטים פחות להיות מושפעים מאקלים.

זרם המעיין נשלט על-ידי גודל שטח השיוב, ההבדל בין גובה פתח(י) המעיין ומפלס המים באקויפר, וגודל הפתח(ים) מהם פורץ המעיין. בנוסף לכך, תנאי אקלים ושאיבה מבארות  הקרובים למעיין יכולים להשפיע על הזרמים.

 תכונות הזרם של מעיינות נבחרים מוצגות בשלושת העמודים הבאים בגרפים המראים נפח זרימה שנתי וסיכומים סטטיסטיים של נפח זרימה חודשי בהתבסס על התקופה המתועדת. איכות מי המעיין מוצגת על-ידי גרפים המראים את ריכוזי הכלוריד והחנקה.