באר 19-13/069, ליד יריחו, הוא באר טיפוסי שהושלם ביחידה גיאולוגית 2Q. המים מוצאים מחול ומחצץ במספר מרווחים בעומקים של 75- 114 מ', עם מפלס מים של כ-31 מ' מתחת לפני הקרקע, ותפוקה ניסיונית של בין 12 ל-30 ל'/ש'. תפוקת הבארות באגן נעה בדרך כלל בין 3 ל-70 ל'/ש'. |
אגן ריצפת עמק הירדן שוכן במישור השיטפונות של נהר הירדן, דרומית לכינרת. האגן כולו שוכן בתוך בקעת הירדן, שהיא שקע גיאולוגי מובלט, בגבהים שנעים בין 210- 400 מ' מתחת לפני הים. תחתית האגן מורכבת ממרבצים אלוביאליים (סחפת) של אדמה, חול, וחצץ מיחידות גיאולוגיותQ1 ו-2 Q , ומאדמת-סיד, חרסית ומתאיידים מהחלק העליון של יחידה 2Q הממלאים את הבקעה עד לעובי של לפחות 2200 מ'.
מי תהום מתמלאים ממשקעים בכמות ממוצעת של 21 ממ"ק/שנה. מאחר שאיכות המים מנהר הירדן היא ירודה לרב, מי תהום הם המקור העיקרי של מים מתוקים באגן. כ-80% ממי התהום המתוקים נמצאים במניפות האלוביאליות של הואדיות הצדדיים החשובים (יחידה גיאולוגיתQ1 ). אקויפרים פוטנציאליים של מים מתוקים מתהווים בעיקר כעדשות חול וחצץ בתוך אדמת סיד של תצורת ליסאן (הלשון - יחידה 2Q), או כמצבורי חול וחצץ בתוך המניפות האלוביאליות. 20% הנותרים של מקורות מים מתוקים יוצאים מחול, אבן-חול ואבן-גיר מיחידות גיאולוגיותKk ו-Ja , בייחוד באזורים שבהם יחידות אלה מתמלאות לאורך מרגלות המתלל המזרחי והמערבי.
מפלסי מי התהום משתנים במידה רבה באגן ריצפת עמק הירדן, בעומקים שנעים בין 5 מ' בחלק המרכזי של העמק ל-150 מ' למרגלות המתלל. בחלקים של האגן, מקור דאגה עיקרי הוא עליה בגובה המים מתחת לפני הקרקע, שנובעת מזרמי השקיה חוזרים, שעשויים לגרום למליחות מוגברת של הקרקע.
איכות מי התהום במאגר אינה אחידה. בחלק הדרומי של האגן, המים מלוחים במקצת עם ריכוזי כלוריד שנעים בין 700 ל-1850 מ"ג/ל', בעוד שבחלקו הצפוני של האגן, המים מתוקים במידת מה, עם ריכוזים הנעים בין 500 ל-1000 מ"ג/ל'.
מפלסי מי תהום בחלקים של האגן מצביעים על ירידה בטווח הארוך, בתגובה לשאיבה, כפי שנראה בבאר 19-15/023 ליד יריחו. גידול בריכוזי כלוריד וחנקה קשור כנראה לתנודות במפלס המים. |