מי תהום

מי תהום מבארות וממעיינות הם מקור אספקת המים החשוב ביותר באיזור, ומספקים למעלה ממחצית צריכת המים. מי תהום נאגרים בפתחים של יחידות סלעים נושאי מים הנקראות אקויפר. נפח הפתחים והמאפיינים האחרים של האקויפר תלויים בהרכב המינרלים, בטקסטורה, ובמבנה של הסלעים. באופן כללי, מי תהום נעים באיטיות רבה במסלול החדיר ביותר מנקודת השיוב (בה המים נכנסים לאקויפר) לנקודת הספיקה (בה המים יוצאים מהאקויפר).

מי תהום רדודים נעים לרב בשיעור של עד מטר אחד ליום או יותר. היוצאים מן הכלל הם אקויפרים בעלי פתחים דמויי תעלה, כמו בזלת ואבן גיר, בהם מים עשויים לנוע הרבה יותר מהר. מי תהום עמוקים במיוחד נעים לאט במיוחד, לפעמים לא יותר ממטר אחד במאה שנה.

זרימת מי תהום עשויה להתעכב בשל סלעים שאינם נושאי-מים, הנקראים אקויקלוד. באופן טיפוסי אקויקלודים מורכבים מחרסית, סחפת או צפחה, שאינם מעבירים מים בקלות, אם כי הם מסוגלים לשאת מים רבים בחלל הנקבוביות. אקויקלודים משפיעים על תבנית הזרימה באקויפרים על-ידי הגבלת התנועה של מי תהום. אקויפר כלוא הוא אקויפר מלא במים אך שרוי תחת אקויקלוד. אקויפרים משוחרר הוא אקויפר שאין מעליו אקויקלוד. גם למבנה גיאולוגי יש השפעה על תבניות זרימה של אקויפרים, על-ידי הצבת מחסומים שמגבילים את הזרימה או על-ידי הצבת מסלול יותר חדיר לזרימה. המבנה הגיאולוגי והטופוגרפיה קובעים האם מי התהום יסופקו כמעיינות או יישארו מתחת לקרקע עד להוצאתם על-ידי בארות.

חשיבות האקויפר כמקור מים יכולה להשתנות מאיזור אחד למשנהו בשל שינויים בביקוש למים מתוקים, הבדלים באיכות מי תהום, והבדלים במאפיינים ההידרולוגיים. שינויים במבנה הגיאולוגי יכולים לגרום לתצורה להיות אקויפר במקומות אחדים ואקויקלוד במקומות אחרים. האקויפרים היעילים ביותר באיזור נמצאים בחול מגיל רביעון ובחצץ במישור החוף,

בקרקעות גיריות ברצועת ההרים, במתלל המזרחי ובמתלל המערבי של בקעת הירדן, וברמת ומישור הירדן, ובאבן החול של מדבר דרום ירדן.

אקויפרים אחרים כוללים איזורים נושאי מים של אבן-גיר ואבן-חול בעלי תפוקה נמוכה יותר. מים מצטברים בחללי נקבוביות בחול ובחצץ, בנקבוביות וחללים עמוקים באבן-גיר, ובשברים בבזלת.

אספקת מים מתוקים ניתן להשיג מקידוח בארות בעומקים רדודים במישור החוף ובבקעת הירדן, ומבארות עמוקים יותר (עד 650 מ') ברצעות ההרים, ברמת ומישור הירדן, ובאיזורי המדבר. באופן כללי, עומקי המים הגדולים ביותר נמצאים ברכסי ההרים ובאיזורי המדבר, והקטנים ביותר בעמקים ובמישור החוף.

בנוסף לבארות, גם מעיינות מספקים מקור מים מאקויפרים. מעיינות מתהווים במקום שפני מי התהום פוגשים את טופוגרפיית השטח ונפוצים במקומות בהם מבנים גיאולוגיים, שברים למשל, נותנים פתח לספיקת מי תהום. מעיינות מייצגיים שחרור נראה לעין מאקויפרים. שחרור בלתי נראה או מוחבא כולל חלחול, התאיידות, דיות לצמחים, ומעיינות מוחבאים. בתנאים טבעיים, אקויפרים משחררים כמות מים פרופורציונלית לכמות המים שחודרת לאדמה (שיוב). למידע נוסף על מעיינות ראו עמוד 24.