|
השימוש במים ימשיך לעלות במקביל לגידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית. |
אספקת המים משתנה לפי איזור וזמן ומושפעת מאקלים, טכנולוגיה זמינה, ודרך ניהול מקורות המים. צריכת המים תלך ותגבר במקביל לגידול אוכלוסין וצמיחה כלכלית, ותושפע עוד יותר מהמודרניזציה של שיטות חקלאיות, כמו גם ממדיניות הפיתוח, והמדיניות הממשלתית, והסוציו-כלכלית.
|
רב אספקת המים באיזור נשאב ממי תהום. רב השימוש הוא לחקלאות. סך המים שהוצאו ב-1994 היה גדול מהכמות המתחדשת באופן טבעי בשנה ממוצעת. |
אספקת המים מוגבלת להתחדשות טבעית הודות למחזור ההידרולוגי או להתחדשות מלאכותית בשל פעילויות אנתרופוגניות (של בני אדם). בתקופה גשומה באופן חריג, מידת ההתמלאות הטבעית יכולה לעלות על הביקוש למים, אך בתקופות בצורת היא יכולה ליפול מתחת לביקוש. המציאות של צרכים גדלים במשאב מוגבל היא מהגורמים הדוחפים למאמץ לשימור מים ובדיקת מקורות מים חלופיים.
התחדשות מקורות מים תלויה בכמות המשקעים הכוללת ומושפעת מטמפרטורה, איוד ודיות (אוופוטרנספירציה -- התאיידות ודיות לצמחים), והתמלאות מחדירה למי תהום (שיוב). בצידה המערבי של בקעת הירדן, כ- 30% בממוצע מכמות המשקעים באיזור ניתן לשימוש: 70% אובדים בשל אוופוטרנספירציה, 5% בשל נגר (התמלאות יתר), ו-25% נותרים לשיוב מי תהום. בצד המזרחי של בקעת הירדן, 90% מכמות המשקעים אובדים בשל אוופוטרנספירציה, 5% הם נגר, כך שנותרים 5% לשיוב מי תהום. מה- 25%-5% שאכן חודרים למי תהום, חלק מגיעים בסופו של דבר אל נחלים או מעיינות ומוגדרים כמקורות מי קרקע. המשקעים שחדרו למי תהום ונותרו, נשמרים במאגרי מי התהום (אקויפר) וניתנים להוצאה בעזרת בארות.
|
מערכות להובלת מים, כדוגמת המוביל הארצי הישראלי ותעלת המלך עבדאללה בירדן, מובילים מים מאיזורים עם עודף מים לאיזורים שסובלים ממחסור במים. הקצה הצפוני של תעלת המלך עבדאללה, בתמונה זו, מקבל מים שהוטו מנהר הירמוך דרך מנהרה באורך 900 מטר (מ'). |
סך כמות
המים שהוצאו באיזור
ב-1994 הוא כ-3,050 מיליון
מטרים מעקבים (ממ"ק),
מהם 56% הוצאו מבארות,
35% ממעיינות ומקורות
מי קרקע, ו-9% ממיחזור
מי שפכים ומשיוב
באופן מלאכותי.
הכמות המוערכת
של אספקת מקורות
מים מתחדשים באיזור
היא 2,400 מיליון מטרים
מעקבים לשנה (ממ"ק/שנה).
כך שישנו באיזור
מחסור של כ-375 ממ"ק/שנה
שנשאבים ממאגרי
מי התהום מבלי
להתמלא מחדש. ניתן
להגדיל את אספקת
המים באופן מוגבל
על-ידי המתקת מי-ים,
הקטנת דליפות
בתשתית, שימור
מים בעת הצורך,
בנית סכרים או
הרחבתם, ושימוש
מוגבר במי שפכים
ממוחזרים.